אות ברית

אנו עומדים בחיתום ימי השובבי"ם הקדושים, אשר נתקדשו בכל תפוצות ישראל להתקדש בקדושת אות הברית אשר בינינו לבין השי"ת, כאשר גילה רבינו האריז"ל כי בימים אלו אשר קוראים את פרשת ירידת בני ישראל לגלות מצרים להעלות את הניצוצות הק' הנפולים שם, באותם השבועות מעוררת הקריאה את הזמן להעלותם אף אנו במה שנוגע לנו בחיי היום יום.
יסוד הקשר בין עם ישראל לקוב"ה דווקא מתוך החושך וההסתרה
ובאמת יש להתבונן אשר יסוד הקשר והתחלת התקרבות עם בני ישראל אל השי"ת היה דווקא מתוך חושך גלות מצרים, בעת שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה, וכ"ש וק"ו שלא הרגישו כלל בקרבת ה' החופפת אליהם, ודווקא אז במצב הזה צעקו להשי"ת מעומק ליבם ונפשם "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם אל האלוקים", וזה גרם להם שיגאלו מכור הברזל והשי"ת נגלה עליהם ב'מורא גדול' ו'באותות ובמופתים'.
קבלת התורה – אהבת כלולותייך
אף הליכתם במדבר של דור דעה שהלכו אחריו במסירות נפש בארץ לא זרועה, עי"ז זכו ל'כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך', והמעיין בפסוקי החומש בפרשיות אלו במהלך ההתרחשויות של עם ישראל במדבר יראה דברים שלא בהכרח מתאימים ללשונות 'חסד נעורייך' 'אהבת כלולותייך', אבל עם כל זאת דווקא דור זה זכו לקבלת התורה "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" והתייחדו עם הקב"ה בקשר חזק ואמיץ – 'אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא', והוכתרו בשני כתרים – עדי עדיים.
נקודה השייך לליבו
דבר זה מלמד אותנו רביה"ק (לקו"מ סי' לד) שאפילו כשהאדם נמצא במצב ש"חרפה שברה ליבי", וכביכול נתקלקל ברית האהבה בינו לבין השי"ת, אזי צריך לקשר את עצמו לנקודה השייך לליבו בעת ההיא, ועי"ז נתבטל ערלת ליבו, וכמבואר שם שנתגלה אצלו אור הצדיק ששם שורה אור האהבה הקדושה 'כי על כל פשעים תכסה אהבה', בכח השיחה בינו לבין קונו, ונתתקן הוא"ו של שברי לוחות וזוכה לבחינת מתן תורה.
ושכנתי בתוכם – בתוך כל אחד ואחד
סיום כל זה הוא בניין המשכן, ששם נתגלה הייעוד הנשגב שנתאוה לו יתברך דירה בתחתונים, שם הוא 'הבית' בו יצא לידי פועל הנישואין עם השי"ת, ולא רק בבית המקדש, אלא 'ושכנתי בתוכם' בתוך כל אחד ואחד (כמובא בספה"ק ובלקו"מ סי' צד), כל אחד בביתו שלו, וכל אחד בחייו הפרטיים שלו.
והייתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש
והשלימות הוא להיות כהן עם בגדי כהונה, דהיינו לדעת שאפשר לקחת כל דבר בעולם ולהקריב אותו קרבן לה', והיא ענין שמירת הברית.
והענין מתבאר מתוך דברי רביז"ל (לקו"מ סי' נ) המבאר את עניין קדושת הברית ותיקונו כי שמירת הברית מהותה מים טהורים, מים מתוקים, מתיקות של עמקי הנפש, עד שכל דיבוריו ובעיקר תפילתו היא במתיקות, וכשמשמיע לאזניו את דבורי התפילה במתיקות, חודרת המתיקות לעצמותיו ונעשים בבחינת שמועה טובה תדשן עצם, ואז זוכה שאריה נחית ואכיל קרבניה.
מתיקות חיי היהודי
באשר אלו הינם חייו של יהודי שמתוקים בעצמותם, הוא קם בבוקר ומתעטר בגלימתו ובכתרו של מלך מלכי המלכים בטלית ובתפילין, ואם לא די בכך הרי המלך מבקש ממנו שידבר לפניו וכי ערבה שיחתו לפניו יתברך, וכך כל היום יש לו נחת רוח מכל מחשבה טובה שלו מכל מעשה מצוה קטן או גדול.
אין חיים מתוקים מיום שכזה, אין מתיקות ערבה מהסתכלות נכונה ומההרגשה שהצדיקים מלמדים אותנו, כי השי"ת משתעשע בנו שעשועים נוראים, וכי אהבתו ורחמנותו שהוא אוהב אותנו היא לאין שיעור, עד שקראם בתארים מפליגים מרב אהבתו אלינו, ומתוך כך נתן לנו את התורה והמצוות להתקשר בו ולהתענג בזיו כבודו בעולם הזה ובעולם הבא, להתענג משבת קודש, להתענג מתפילת שחרית, להתענג מקדושה ופרישות וכך מכל מעשה מצוה.
אך אמנם אהבה זו אינה תלויה בדבר והיא ללא תנאי, אך כדי שהאדם ירגיש ויחוש באהבה זו עליו לשמור את בריתו, ברית האהבה כמו שקראנו השי"ת והייתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, והזהיר אותנו והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני.
מיין מתיקין
וכאן הוסיפו הצדיקים כי שמירה זו עליה להיות בבחינת מים מתיקין, שכן שמירת הברית והקשר בין ישראל לאביהם שבשמים היא היא המתיקות האמתית של העולם, אדם ההולך אחר תאוותיו חייו מרירים עד מאד, אין לו סיפוק ואושר בשום מעשה, כמו שכתוב 'והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה'.
אך שמירת הברית היא מתיקות אמיתית, שהוא חי בתוך העולם ובד בבד עם מה שמשתדל לפרוש ממנו כפי יכלתו, הרי הוא מקשר את ההנאה שבו להשי"ת, בבחינת קדש עצמך במותר לך, בברית איתנה וקשר אמיץ, כי כל הנאה שרשה מתענוג רוחני שבו ברא השי"ת את העולם והוא מתענג בנשמות ישראל וממעשיהם, כמבואר כמה פעמים בלקוטי הלכות ובכל ספרי הצדיקים. ועל ידי חיי האדם באופן זה אזי זוכה לבגדי כבוד ותפארת, בגדי יקר וקדושה להתקדש בקדושת הכהנים, בקדושת בית המקדש, בקדושת התורה שניתנה מסיני, ממלכת כוהנים וגוי קדוש.