העלאת המלכות

זה עתה חלפו עלינו הימים הנוראים, ימים אשר עליהם אמר ישעיהו "דרשו ה' בהמצאו" ימים אשר בהם אספנו אוצרות רבים, יקרים מפז וחשובים מפנינים.
אך ידוע כי אין באור הנשפע בימים אלו אלא כדי חיונו של אדם בצמצום, שלא יטבע לגמרי במים רבים השוטפים בכל יום לכבות את אהבת אדם ליוצרו, אבל הרוצה ביותר מזה אינו אלא לפי עבודתו, הן בימים אשר קודם הימים הנוראים להכין את עצמו בהכנה דרבה לקבל את השפע הנשפע בימים אלו, והן אחר ימים אלו כפי אשר ישמר בלבו את האור הנשפע אז וישתמש בו לעבודת השי"ת.
והנה ידוע כי ימים אלו נתנם לנו השי"ת לעסוק בהם בבניין המלכות, הן מנפילתה שנפלה בחטא אדם הראשון, והן מהפגמים אשר אנו פוגמים בה בכל עת רח"ל במחשבה דבור ומעשה אשר לא כדת של תורה, על כן נתן לנו השי"ת ברחמיו העצומים ימים נוראים אלו, אשר בהם אנו נכנסים לתקן את מדת המלכות כאשר יתבאר בהמשך הדברים.
ולבאר את ענין העלאת המלכות, כי הנה ידוע שתכלית בריאת העולם הוא להמליך את השי"ת על כל העולם כולו, ועל זה אנו מבקשים בכל עת ובפרט בימים נוראים אלו "מלוך על כל העולם כולו בכבודך".
ודרך המלכת השי"ת היא, כשעולה בלב האדם מחשבה שאינה ראויה, והוא מעביר אותה מלבו הרי הוא ממליך את השי"ת על מחשבתו, וכן בדיבור – האדם עומד בנסיון שלא לדבר דיבור שאינו טוב או מתאמץ בלבבו לדבר דיבורי תורה ותפילה, הרי הוא ממליך את השי"ת על דיבורו, וכן במעשה.
על כן בימים אלו אשר בהם אנו קובעים ומחזקים בעצמנו את תיקוני הימים הנוראים, עלינו להתחזק ביתר שאת וביתר עז בהתחדשות מחדש לבלי להסיח דעתנו ממלכות השי"ת, אלא לזכור בכל עת ורגע כי עלינו להמליכו בזה העולם במחשבה דבור ומעשה.
וגם כאשר האדם אינו זוכה להמליכו יתברך כראוי, אזי יזעק ויתחנן על זה לפני המלך כי אינו רוצה כי אם בהמלכתו ואין לו חפץ כלל בתאוות העולם הזה והבליו, ובצעקה זו גופא הרי הוא ממליך את השי"ת ומראה כי אין במעשיו משום כפירה במלכות השי"ת אלא אנוס הוא כמי שכפאו שד.
ועוד יעצנו על זה רבינו ז"ל כי צריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה' (ליקו"מ ח"ב מח, שיחות הר"ן קכ), כי אם נתבונן בשיחה זו, נבחין כי אין העקשנות כמידת התקיפות, העקשן הוא המחזיק בדעתו בלא טעם ושכל, ואף אם תוכיח לו בראיות ברורות שהוא טועה בדבריו לא יזוז בעמדתו אלא יקוב הדין את ההר, אך לעומתו מידת התקיפות מידה ראויה היא שבעת אשר הבין בדעתו איזה ענין והוכיח כן בראיות מוצקות אז גם אם יבטל חברו את דבריו בזלזול לא יסור מעמדתו, אלא אם כן ידחה חברו את ראיותיו ויוכיח לו כסברתו, ואז ישוב מדעתו הראשונה.
וזה אשר יעצנו רבינו כי הרוצה לכנוס בשערי עבודת ה' אין די לו במידת התקיפות, מאחר שכח ההסתרה שהשי"ת מסתיר בה את כבודו הוא כח חזק מאד, ואם ילך בדעתו ובסברתו יוכל לפול חיש קל מעבודתו ית', על כן על האדם לילך במידת העקשנות דווקא, אשר אף אם יעבוד עליו מה ואף אם ילך בעבודת השי"ת בארץ לא זרועה, כשאינו מרגיש בלבו שום הרגשת חיות, אף-על-פי-כן יחזיק בעקשנות גדול בעבודת השי"ת ובזה הוא מעלה את מלכות השי"ת.
וזה כלל עבודתנו בימים הנוראים שעברו זה עתה, ובכח ימים אלו נוכל להמשיך ולבנות המלכות בכל ימות השנה עד בא יום ועלו מושיעים בהר ציון וכו' והיתה לה' המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ, אכי"ר.