"רק באבתיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה" (דברים י, טו)
הגדולה שבמתנות אותם נתן לנו השי"ת היא ההבדלה אותה הבדילנו השי"ת מכל העמים להיות לו לעם סגולה, הבדלה זו אינה תלויה בדבר, היא אינה תלויה בדרגתו של אדם ולא במעשיו, היא אחוזה בשורש נשמות ישראל בשורש הבריאה.
אם כי אנו מעצמנו אין אנו יכולים להבדיל כראוי בין רע לטוב בין חיים ומות, מהיותנו מרוחקים עד מאד משורש הבריאה, ובפרט בזמננו כהיום הזה שעולם העשיה נמצא בתכלית המרחק מהעולמות שלמעלה ממנו במצב שפל עד מאד רובו ככולו מלא רע רח"ל.
אך ברוב רחמיו וחסדיו הודיענו השי"ת את החיים ואת המות את הטוב ואת הרע, בהודיעו למשה בסיני מה מותר לעשות ומה אסור, ומהו דג טהור המותר באכילה ויכול לקרב את האדם להשי"ת, ומהו דג טמא המרחיק את האוכלו מהשי"ת, כל זה הודיענו השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו ע"י הצדיקים הק' נאמניו שבכל דור ודור והם התוו לנו דרכי חיים, והודיעו לנו איך לשמור את הקשר אליו אף כשאנו מעצמנו אין לנו שום השגה ודעת בזה הקשר וההבדלה.
דבר זה רם ונישא מערכנו וערך דעתנו, עד כי הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זי"ע היה ניגש לערוך סדר ההבדלה במוצאי שבת מתוך התרגשות והתעוררות עצומה לאין קץ, שכמעט לא עמד בזה ועמד ליפול מעוצם התרגשותו והתרגשותו על הזכות לברך את השי"ת 'המבדיל בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה" והנותן לנו הזכיה להבדיל בין הטהור ובין הטמא, בין המותר ובין האסור, שעל אף שכלפי חוץ לא נראה הבדל ביניהם או בין הישראל לנכרי, מ"מ ההבדל ביניהם הוא רב ועצום שאנו בני ישראל מקושרים להשי"ת ולתורתו בעוד הוא אינו מחובר להשי"ת כלל, כביכול.
לא תונו
גדול ההפכים מזו ההבדלה היא הפגם המצוות שבין אדם לחברו, שכן אם אמנם אין לנו את החוש להעריך את גודל מעלתו ויקרו של כל א' מישראל, אבל בבזותו אותו הרי הוא מגלה דעתו כי אין לו שום ערך וחשיבות לדבר זה של זו הבחירה בה בחר השי"ת בכל א' מישראל בפרטיות מבין העמים, ועליו הוא קורא ישראל אשר בך אתפאר (וכמו שהאריך בזה בלקו"מ יז, והענין מבואר באריכות כ"פ בלקו"ה).
והדבר חמור כ"כ עד כי מבואר בזוה"ק (אדרא זוטא רצג:) כי עליהם קורא דוד המלך ע"ה את הפסוק "ויאמרו לא יראה י'ה ולא יבין אלקי יעקב", כי הם מדמים בעיניהם כי השי"ת אינו שומע לזעקת זה או לאונאתו, עד כי נדמה להם כי יש מצוה בדבר לגודל קלקולו וחסרונות שבו.
אך באמת צועק דוד המלך ואומר את המשך המזמור "בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו, הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט וכו", עד כי אמרו חז"ל (ב"מ נט:) כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה, היינו כי בעת שפוגעים באדם, והוא מתאנח להשי"ת בכאבו הרי אין דלת ומסך בין צעקתו להשי"ת.
קשה הדבר שבעתיים בעת המחלוקת, אשר יצר הרע שבה הולך ועולה בעתים הללו ופורץ גדרו של עולם לעשות לו דרך, שאם אמנם בכל העיתים הייתה המחלוקת בישראל אך בעת הזאת הרי הוא מתגבר שבעתיים במערכה זו, ומצליח לעורר מדנים אף בתוך קהילה וחבורה, בין איש לרעהו הקרוב אליו.
וביותר הדברים אמורים אם הוא שונה ממנו באיזה פרט הרי בטלים לגביו כל מצוות שבתורה, ורשאי המעורר לבטל מצוות עשה המפורשות בתורה, הן מצוות "לא תשנא את אחיך בלבבך" הן מצוות "לא תקום ולא תיטור", ומצוות "ולא יהיה כקורח וכעדתו", וביותר מצוות "לא תונו איש את עמיתו" אשר הותרה לו בתכלית ההיתר ואף נהפכה למצווה רבתי, רח"ל.
והדברים קל וחומר, הלא אם יארע לאדם שיתערב בקדירתו חשש איסור דרבנן הרי הוא ממהר למורה הוראה לברר את דינו והיה כי יפסוק שאסור באכילה הרי מיד ישפכנו לאבדון, וכאן הוא עובר על איסורים דארייתא בוודאות בלא שום פקפוק או ספק שיצריכו לברר הדין.
וידועים דברי הבעש"ט הק' (בראשית קמז) בביאור הגמ' (שבת עה.) שוחט משום מאי מחייב, רב אמר משום צובע ושמואל אמר אף משום נטילת נשמה, כי הכוונה ליצר הרע שוחטו של עולם שיענש לעתיד על כי צובע עסקיו ועושה ממצוה עבירה ומעבירה מצוה, ועי"ז הוא נוטל נשמתו של אדם רח"ל.
יהי רצון שישין השי"ת שלום ואהבה בין כל ישראל ויתקיים בנו מאמר הכתובים "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, וראה בנים לבניך שלום על ישראל", ויבוא משיח צדקנו בב"א.
