דבר נפלא ותמוה מאוד מצינו בפרשתנו, השי"ת נגלה למשה רבינו ומבקש להטיל עליו את שליחות עצומה, לגאול את עם ישראל המתייסר מזה מאות שנים בגלות נוראה בגשמיות ורוחניות, והנה משה רבינו ממאן לקבל עליו שליחות זו, וכביכול 'מתווכח' עם השי"ת וטוען טענות שונות "שלח נא ביד תשלח", "לא איש דברים אנכי" ועוד, הלא הדבר צריך ביאור כיצד משה רבינו – מושיען של ישראל, המנהיג הרחמן, ממאן בשליחות חשובה זו.
ועוד דבר פלא יש לבאר, הנה לאחר שמשה רבינו הסכים לצאת בשליחות זו הוא מבקש מהשי"ת סימן שיוכל להראותו לעם ישראל, בכדי שיאמינוהו שהוא יגאל אותם מצרתם, ואכן ה' נותן לו סימן – שיוכל להפוך את הנחש למטה, והוא פלא גדול, הלא מצרים הייתה ממלכת החרטומים והמכשפים, בארץ זו אין כל חידוש במעשה כזה, כפי שאכן התרחש לאחר מכן, בעת שהגיעו משה ואהרן לפרעה וערכו לפניו את האותות, מיד פעלו החרטומים בכשפיהם אות דומה, ואם כן מהו הסימן בזה, ומדוע שיאמינו עם ישראל דווקא במשה רבינו לאחר שיערוך לפניהם את האות הזה, וכמו ששאלו יוחני וממרא את משה רבינו 'תבן אתה מכניס לעפריים'.
אלא הביאור הוא כי מלבד פשט הכתוב מלמדת אותנו התורה במעשה זה לימוד עמוק, משה רבינו ממאן בשליחותו כי עדיין אינו מבין ומשיג עד היכן מגיעים רחמי השי"ת, ואינו מבין כיצד ניתן להוציא את עם ישראל ממצריים, הסיבה שבעקבותיה נגזרה עליהם גלות זו עוד שרירה ועומדת.
כמובא במדרש (שמות רבה א, ל) כי בצאת משה לראות את צרת ישראל 'היה מהרהר בלבו ואומר מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות, כיון ששמע דבריו אמר לשון הרע יש ביניהן היאך יהיו ראויין לגאולה, לכך אמר אכן נודע הדבר, עתה ידעתי באיזה דבר הם משתעבדים', משראה משה רבינו את המחלוקת שבין ישראל עצמם, ובפרט את המחלוקת על הצדיקים, וכן את קוצר רוחם ואת עומק השיעבוד שהם מונחים בו, אמר איך אוכל לגאול אותם ולהמשיך עליהם את רוח החיים רוח התורה הק' להוציאם מזוהמה זו (כמו שפי' רש"י 'מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים').
והרי איך אפשר באמת לגאול אנשים שפלים כאלו, הלא מדובר באדם המלא בקושיות ומרירות, ואפילו כשרוצים לעוררו ולעזור לו, אם אינו רואה מיד את הישועה הוא מיד נופל ונחלש בדעתו ונעשה ברוגז על הצדיק ועל התפילה ועל ה' (עיין ליקוטי מוהר"ן תניינא סי' פו), וכי שייך לגאול אדם כזה, והרי הבירורים שמוכרחים לעבור על האדם בכדי שיגיע לתיקונו הם דווקא באופן זה, והלא הם אינם יכולים לסבול דרך זו, ואם כן כיצד באמת שייך לגאול את עם ישראל…
אבל השי"ת ענה למשה רבינו ואמר 'ראה ראיתי' – ודרשו רז"ל (שמות רבה ג, ב) שתי ראיות אני רואה, רואה אני שסופן לחטוא ואף על פי כן …, ומגלה לו את שורש מידות הרחמים, את האהבה העמוקה, האהבה שבדעת שהשי"ת אוהב אותנו כאב האוהב את בנו (ליקוטי מוהר"ן סי' לג), אהבה שאינה תלויה בדבר ולא ניתן להסבירה, כמו שמביא רבינו (שם סי' כא), שדבר זה הוא למעלה משכל אנושי, למעלה מהטבע איך הקב"ה לקח אותנו לעם קדוש וכו', והשי"ת מגלה לו שכל הבריאה זה רחמנות של השם עלינו – עמו, ואת רצונו לגאול אותנו ולהסתכל על הטוב שלנו.
ומשה רבינו מקבל את השליחות אבל שואל ומבקש עצות אמיתיות ללמד את עם ישראל, את היהודי שזועק ומשווע לעזרה ורוצה להשתנות ולא יודע איך, וה' נותן סימן והוא להפוך את הנחש, כי הנה כח פרעה הוא ככוחו של הנחש, הוא עוסק להחליש את האדם, להפיל עליו קושיות על הנהגת ה' ועל הצדיקים, ואינו מאמין שניתן להשתנות ולצאת ממה שעובר עליו, ולכן ציווה פרעה – 'אם בן הוא והמיתן אותו' – ומסביר מוהרנ"ת דהיינו למנוע מהאדם להיות בגדר של 'בן' – יישוב הדעת וחירות.
וכמובא שהכח הסוגר על לא היה השערים והחומות סביב, כל אדם היה יכול לקום ולצאת ממצרים, אך בני ישראל לא יכולו לצאת ממנה, עד שהוכרח השי"ת לעשות מופתים שכאלו ולשבר את הטבע, זאת מחמת שפרעה הטיל עליהם כישוף שהחליש את דעתם כל כך עד שלא האמינו שיכולים לצאת משם, זה הוא כוחו של פרעה להטיל כישוף בלב האדם לאזוק אותו בכבלי יצרו הרגליו וירידותיו עד שאינו מאמין שיכול להגאל.
עיקר ישועת וגאולתם תלויה באמונה ש'פקוד יפקוד אלקים אתכם', וזה מה שהצדיקים מלמדים אותנו ו'פועין הוגין ומדברים עם ישראל ושורקין ומצפצפים אליהם לחזקם ולעוררם ולהגביהם ולהרימם מכל מיני שפלות וירידות ונפילות שלהם , ומזרזין אותם בכל יום ובכל עת להתעורר מחדש בעבודת ה'… ומפייסין אותם כדרך שמפייסין תינוק הבוכה' (ליקוטי הלכות הל' תחומין אות ו').
צדיקים אלו מגלים לנו את הסוד איך להנצל מהנחש, זאת ע"י שנהפוך את הנחש למטה – דהיינו על ידי שיתפוס איזו נקודה טובה, אפילו בקצה זנבו ובכח נקודה זו יוכל להפכו לגמרי, ובסימן זה של הפיכת הנחש למטה רימז השי"ת למשה רבינו את הסוד של התורה אזמרה (שם סי' רפב), ואותה ילמד הצדיק לעם ישראל ובכוחה יוכלו לצאת מהגלות.
במעשה זה רימז לו השי"ת עוד לימוד עמוק, מדוע כל כך קשה לאדם להתחזק, כי אינו תופס את הנקודה הטובה עם כח הבחירה, וכמו שסיפר רבינו במעשה על בן המלך שחלה ולא רצה לפתוח את הפה ולהתרפא, והרי אפילו אם רק תיכנס לפיו טיפה אחת מהתרופה – מתורת רבינו, הוא יכול להתרפא ולהיות איש כשר באמת , אלא שאין מחזקין אלא למחוזקין, בכדי שהאדם יוכל להתחזק ולקבל את החיזוק בליבו הוא צריך לרצות להתחזק ולהיות מוכן לוותר ולצאת מכל המרירות והקושיות והכבידות ששלטו בו עד עתה, להפוך את הנחש למטה- מטה האלקים דהיינו כח הבחירה – לתפוס בכח את הנקודה הטובה, להתחזק איתה, להאמין בדברי הצדיקים, להכניס בליבו את ההתחזקות הזו, להאמין ב'פקוד יפקוד אלקים אתכם', עד שנזכה בעז"ה לגאולה שלמה, ולחיות באור הצדיקים, לחיות סמוכים וקרובים להשי"ת, להיות אנשים כשרים באמת.