'תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה', בכל שנה בתקופה זו אנו ממלמלים את זה, ודומה כי בכל שנה אנו עושים זאת בכוונה יתרה.
שנה באה אל קיצה, על שלל אירועיה ומאורעותיה. לפני כמעט 12 חודשים התחלנו את השנה הזו בתוך ספינה חדשה וחזקה, עם בגדים יבשים ומלאי כוחות רעננים. מאז עבר עלינו הרבה, טוב וגם מוטב.
ים החיים ידע ימים רגועים ותקופות טלטלה וסער, מזג האוויר פעמים היה נינוח ולפעמים יצא מהכלים. הגלים טלטלו אותנו מעלה ומטה, והמים המלוחים כרסמו בחוסנה של הספינה. ועכשיו בשלהי שנה, על סף ראש השנה הבא עלינו לטובה, אנחנו מוצאים את עצמנו לפעמים עושים את שארית הדרך אל חופה של השנה הבאה, בים, מוקפים במים מלוחים…
עולה על הכל
השנה היא קומה שלימה, כמו קומת אדם עם איברים וגידים, מכף רגל ועד ראש השנה. ראשה של כל שנה חדשה מתנוסס סמוך וצמוד לעקבה וסופה של השנה הקודמת. לאורך כל השנה אנו חותרים בזרמים של מים אדירים, ועד שמגיעים אל החוף בסוף שנה, לפעמים אנחנו מושלכים אל הים וחותרים בחולשה אל חוף מבטחים.
ואז מתוך הסערה בוקעת לעברנו קריאתו של רב החובל:
'ראש השנה שלי עולה על הכל!'.
כשנופלים למים, הכי חשוב להשאיר את הראש מחוץ למים, מעל הגלים. רבינו מחזיק לנו את ראש השנה מעל המים, ואנחנו מטים אוזן לקריאה ומכוונים את עצמנו לחתור קדימה, אל הראש השנה של רבינו.
על כל אחד עובר מה שעובר. החיים מלאים מאורעות וניסיונות ומשליכים עלינו כיסויים והסתרות. אנחנו חותרים בעמל ומשתדלים לעשות טוב, חוטפים מכות וקוטפים ניצחונות קטנים של נצח, מנסים כפי כוחנו ובוודאי ששום דבר טוב לא נאבד. לפעמים אנחנו מצליחים להחזיק בתוך הספינה, מעל המים, ולפעמים הגלים זורקים אותנו אל תוך המים, אבל בכל מצב הראש חייב להישאר בחוץ, מעל הגלים.
וזה מה שעושה לנו הרבי – ראש בני ישראל, מחזיק לנו את הראש מעל המים, מנשים אותנו בחמצן נקי של אמונה ויישוב הדעת, גם כשהגלים משתוללים בזעם והכל טובל בסערה בלי אופק.
שלשה ראשים
שלש נקודות שורשיות מקובצות יחד סביב הסיעה לאומן בראש השנה דווקא: [א] ראש השנה בעצמו, [ב] הנפש שלנו, [ג] הצדיק.
נקודה ראשונה – ראש השנה אשר כשמו כן הוא, הראש של השנה. ביום זה נגזר כל מה שיהיה במשך השנה. בראש השנה אנו עומדים בנקודת השורש, ושם יכולים להשפיע כמה שפע ותקציב יהיה, ברוחניות ובגשמיות. ורבינו מעיד על עצמו ואומר: 'העניין שלי הוא ראש השנה'. אחת הנקודות המופלאות שמייחדות את עניינו של רבינו היא – החתירה אל השורש, אל הראש. ראש השנה הוא הראש והשורש של כל השנה, כל הימים, כל הזמנים. רבינו תפס את השנה בראשה – זה העניין שלו.
נקודה שניה – הנפש. יש לנפש שלנו ראש, ויש לה גוף. הראש הוא המקור והסיבה של כל הדברים, והגוף נגרר נמשך אחריו. כל הגוף מרוכז בראש אבל באופן דק ועדין מאוד, ולכן קשה מאד לטפל בראש, כל תזוזה קריטית ובעלת השפעה דרמטית, הרבה יותר נגיש וברור לגשת אל הגוף ומי זה יהין לטפל בנבכי הראש. אבל טיפול בגוף כמוהו כטיפול בתסמינים, במקום לפתור את הבעיה מהשורש. רבינו מתעסק תמיד עם השורש, רבינו מחזיק לנו את הראש, מעל הגלים.
נקודה שלישית – רבינו הקדוש, ר'אש ב'ני י'שראל. בשביל שיהיה אפשר לעזור לכל העולם לכל הנפשות ובכל העניינים, חייבים להיות במקום מאד גבוה ושורשי, מוכרח שתהיה גישה אל הראש, רק דרך המוח אפשר לגשת אל כל האיברים. אין לנו כל השגה בצדיקים, ובוודאי שאין לנו כל השגה בהשגותיו של רבינו, ואין אנו אלא מהדהדים את מה שהעיד רבינו על עצמו והאיר לנו מרחוק תלמידו מוהרנ"ת: רבינו חתר בכל ענייניו אל הראש והשורש, עניינו נמצא בראש והשורש, והוא עוסק בראשי ושורשי כל נשמות ישראל.
שלושת הראשים הללו, הראש של הזמן הראש שלנו והראש של כל נפשות ישראל, מתקבצים יחד בראש השנה של רבינו. באותו יום שהוא הראש והשורש של כל ימות השנה זמניה ותקופותיה, אנו נוסעים ומביאים את עצמנו אל הצדיק שהוא בחינת ראש בני ישראל, שהתייגע וחתר עד שורשי כל הדברים, ומפקידים אצלו את הראש שלנו כדי שיגביה אותו מעל כל מה שעבר עובר ויעבור עלינו, ואחרי הראש כל הגוף נמשך, ואחרי ראש השנה כל הימים נגררים.